החשיבה שהכי תעזור לך לסיים חזק את מרוץ היעד שלך!
על מה אתם חושבים בהכנה למרוץ יעד ?
על הרגע של הסיום המוצלח? או על הקשיים של הדרך?
חשבתם על זה פעם, מה השאיפה שלכם במרוץ המשמעותי הבא שלכם?
למשל, לרדת מזמן מטרה של 50 דקות למרחק 10 קילומטר?
או לחוות את הקושי של כל המרוץ עצמו ואז להגיע לזמן היעד ולעמוד בו!
למה אני מתכוון בעצם ?
האם אתם רוצים לחוות את הקושי באירוע כולו של ריצת ה-10 קילומטר, לחתור כל קילומטר וקילומטר לעמוד בזמן המיועד, לחשוש שמא תפשלו ותרוצו מהר או לאט מידי עד לקילומטר האחרון בו הכל מתחבר?
או שאולי הייתם מעדיפים פשוט להיות אחרי, שהשעון מראה 49:58 לריצת ה- 10 קילומטר ולסיים עם חווית עשיית המרוץ עצמו.
יש מי שיגיד, הוא חי בסרט, הרי אין באמת ברירה בנושא, חייבים לעבור את זה.
אבל אני מדבר על מה אנחנו מדמיינים לנו בדרך, בהכנות, את הרגע אחרי או את המסע של הדרך.
שימו לב שכל תרחיש מעורר תחושות אחרות-
מי שרק מחזיק ברגע שאחרי ובהישג שלו, מחד יקום כל יום בהכנות מלא רוח וידמיין את תמונת הניצחון בחציית קו הגמר ומאידך יהיה מאוד פגיע להתקלות, לרגעים שאינם רק התעלות אלא כוללים התמודדות עם הקושי במרוץ עצמו.
כל פעם שתעלה ההרגשה של אי עמידה ביעד הוא יהיה חשוף לחשיבה על פרישה הואיל ותרחיש הסיום האופטימלי היחיד מאוים.
מאידך מי שיחשוב על כמה זה יהיה קשה לאורך המרוץ עצמו, יהיה עמיד לקושי במרוץ עצמו אבל.. עלול לחוות קשיים לאורך האימון ליעד, לחשוש מעוצמת ההתמודדת של המרוץ וקשייו ולדחות עד להימנעות מהאירוע כולו שנחווה כקשה מידי, בלתי אפשרי ומייסר.
ואתם, מדמיינים את ההישג או את החוויה שבדרך?
